על שבועות, שנת שמיטה ויוגה

שבועות. אנחנו חוגגים את שפע האדמה והבריאה. את מתנות הטבע. השנה חג השבועות נחגג בזמן שנת שמיטה, שחלה אחת לשבע שנים. זו הזדמנות להרהר.

בימי קדם, אחת לשבע שנים, נדרשו החקלאים לשמוט מידם את כלי העבודה ולאפשר לאדמתם לנוח. מלבד העזרה לאביונים שהורשו להנות מפירות האדמה בשנה זו באופן חופשי, לחיוב בשמיטה משמעות עמוקה הן עבור האדמה שמתפנה לחדש את חומרי ההזנה שבה והן עבור האדם העובד אותה, שיכול לחדש כוחותיו פיזיים והנפשיים. אותה עצירה כפויה, מחדדת לאדם משהו על יחסי הגומלין שלו עם האדמה. היא מאפשרת לו להיות בעמדה של ענווה מול משאבי הטבע ובהימנעות מניצול דורסני שלה ומדלדול משאביה.

אני מרגישה שהאיכות הייחודית שעולה מציווי השמיטה רלוונטי לימנו יותר מאי פעם.

במציאות מהירה כמו שלנו, ששואפת למיקסום הישגים וחתירה כמה שיותר רחוק, יש משהו כל כך חיוני ומתבקש בתנועת שמיטה, פיזית ונפשית.

קשה מאוד להמשיך ולהתנהל בעולם ללא ההכרה, שבדיוק כמו האדמה, גם המשאבים הפנימיים שלנו הם מוגבלים. גם הם צריכים את המקום להיטען מחדש. גופנו ונפשנו זקוקים מפעם לפעם למנוחה, כדי לחדש כוחות, כדי לגדול, כדי להמשיך להתקיים בעולם מתוך שמחה פשוטה. לצערי, הרבה אנשים מתפנים לתנועת השמיטה כשזה כבר מעט מאוחר מדי. כשהחיים מכריחים אותם לעשות. זה לא חייב להיות כך. באמת שלא.

התמסרות לתרגול יוגה חכם הוא בפירוש מקום שאנו יוצרים לעצמנו כדי לתרגל שמיטה, הרפייה, עצירה. זה מרחב בו אנו לומדים לעבוד עם מה שנכון כרגע ולא יותר מזה. מקום בו אנו מאפשרים לעצמנו לקבל ולא רק לפעול. לחדש כוחות ולהבריא. אני מזמינה אתכן להגיע לשיעורים. בשונה משנת שמיטה, מומלץ יותר מאחת לשבע שנים. חג שמח !!